געגוע
געגוע - האלבום האקוסטי השני
על האלבום
געגוע הדיסק השני של אליזט יצא לחנויות בתחילת 2006.
אליזט קראה לאלבום געגוע כי על אף שהיא חשה ישראלית לחלוטין עדיין יש בה געגועים לברזיל שהשאירה מאחור - לילדים על גגות הבתים שמפריחים עפיפונים בצבעי ברזיל ולכול זיכרונות הילדות שלה. אליזט משתמשת בצבעים שהביאה איתה מברזיל כדי לצייר בשיריה את המציאות שלנו.
השירים משקפים את אליזט: תערובת בלתי אפשרית כמעט של מילים פשוטות שנוגעות ישר בנשמה יחד עם מקצבים ברזילאיים שפשוט גורמים לך לרקוד. האופטימיות של אליזט והחיוך השובה שלה מהדהדים לאורך כל האלבום ומאפשרים להיסחף עם השירים לברזיל שטופת השמש שהיא נושאת בליבה.
האלבום מוקדש לאהוד מנור ז"ל שכל כך תמך באומנים צעירים ועצמאיים וליווה את אליזט בזמן הוצאת השירים לרדיו. ב-'געגוע' אליזט הולכת צעד נוסף מעבר לשירה וכתיבת המילים והלחנים והיא שותפה פעילה לכול שלבי ההפקה כולל מעורבות בכתיבת העיבודים.
הסינגלים שיצאו לרדיו לפני צאת האלבום
ביקורות
"אולי לא שמתם לב (אני יודע שלא שמתם לב), אבל לאליזט הייתה שנה טובה מאד ומעל הכל - יצא אלבומה השני, געגוע. היא מצליחה למצוא את שביל הזהב בין כאן לשם. לבטא את ההשפעות הברזילאיות מבית אמא עם המוסיקה הצברית שהאוזן הישראלית כל כך אוהבת. אינטגרציה מושלמת בין שתי תרבויות מבלי שאף אחת תשתלט על השנייה. היא כותבת בעברית פשוטה מאד. כמה פשוטה, ככה יפה ולירית. אליזט לא חורזת כל משפט עם העוקב שלו, לא מסתבכת בשלל מטאפורות. אם זה מזכיר לכם קצת קצת קצת את אהוד מנור למשל, אל תרימו גבה שהאחרון פירגן בצורה יוצאת דופן לשיריה, כפי שסיפרה באלבום (ואף הקדישה לו אותו). ואני, עם אהוד, לא מתווכח. אני לא יודע אם אליזט תפרוץ יותר אחרי האלבום הזה, אבל אני מאמין שעוד 20-30 שנה, יעשו לה אלבום מחווה. וגם רימאסטר מיוחד כמו שעושים לגדולים האחרים. אנו תמיד נזכרים מאוחר."
אבישי בושמלו, Qube